פסק-דין בתיק עמש"מ 22735-07-10

הרקע לערעור והתובענה

לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה (להלן: "בית הדין"). הכרעת הדין ניתנה ביום 8.04.10 וגזר הדין ניתן ביום 8.06.10, והערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין.

1.         המערער מועסק מאז 1992 במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בתחילה כעובד סניף בירושלים ומשנת 1998 כעובד מטה במשרד הראשי (להלן: "המטה"). במסגרת עבודתו במטה שימש בשלושה תפקידים: מרכז גניזה, רפרנט מחשוב של תחום הגניזה ונאמן ביטחון של המטה. ברוב ימי העבודה שהה המערער מחוץ למשרדו "בשטח". נוסף על תפקידיו אלה שימש המערער כמזכיר הוועדה הרפואית לנכי עבודה בסניף של המל"ל בירושלים (להלן: "הסניף"). על עבודתו זו אשר נעשתה לאחר שעות עבודתו הרגילות במטה, דיווח המערער בנפרד ואף תוגמל בנפרד משכרו השוטף עבור עבודתו במטה.

2.         באישום הראשון נטען כי בין החודשים ספטמבר 2006 לפברואר 2008 נהג המערער לצאת מהמטה בכדי לשמש מזכיר וועדה רפואית על חשבון שעות העבודה לפרק זמן של מספר שעות מבלי להחתים את כרטיס הנוכחות שלו ביציאה ובכניסה, וזאת במטרה להגדיל את שכרו שלא כדין. במעשיו אלו הפר המערער את הוראות סעיפים 42.212, 91.151 ו- 91.171 לתקשי"ר ואת הוראות סעיף 2.01 לכללי האתיקה של עובדי המדינה. המערער הואשם בעבירות לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג- 1963 (להלן: "החוק").

3.         באישום השני הואשם המערער בכך שבארבע הזדמנויות שונות בין החודשים פברואר 2007 לנובמבר 2007, הוא לא נכח במטה כיוון שלפי דיווחו שהה ביום חופשה, "יום בחירה" או "יום הצהרה", אך חרף זאת הוא הגיע בשעות הערב בכדי לשמש מזכיר הוועדות הרפואיות בסניף, זאת מבלי לקבל אישור ממנהל הסניף או ממנהל תחום גמלות ובניגוד לנהלי העבודה בוועדות הרפואיות. בכך, נטען, הפר המערער את הוראות סעיף ה' לתדריך מזכיר ישיבה בוועדות רפואיות וכן את הוראות סעיף 42.212 לתקשי"ר והוראות 2.01 לכללי האתיקה של עובדי המדינה.

4.         בית הדין מצא את המערער אשם בשני האישומים והוא השית עליו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה; פסילה מלשמש "עובד שטח" למשך שנתיים; הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים; והפקעת מחצית משכורת קובעת אחת. 

פסק הדין של בית הדין

5.         באשר לאישום הראשון קבע בית הדין בהכרעתו כי המערער למעשה הודה בשתי חקירותיו לפני חוקר המשמעת אבי חושן מיום 5.08.08 (ת/2) ומיום 31.12.08 (ת/5) בדיווחי הנוכחות לגביהן התעורר חשד נגדו. הוא גם אישר את הנתונים שהופיעו על גבי צילומי המסך שהוצגו בפניו ובהם תועדו שעות העבודה, אם כי במספר מקרים הוא הביע הסתייגות וביקש לאמת הנתונים עם דו"ח הוועדה הרפואית, מול היומן הידני שניהל. ברם, חרף העובדה שחלפו ארבעה חודשים בין החקירה הראשונה לשנייה, בהם יכול היה המערער לבדוק את טענות החוקר אל מול נתוני היומן שניהל, הוא לא עשה כן. למעלה מכך, המערער אישר בחתימת ידו את הדיווחים של הוועדות הרפואיות שהוגשו לו על ידי החוקר בחקירתו השנייה. בית הדין דחה את הטענה כי צילומי המסך שהוצגו למערער אינם בגדר ראייה קבילה וקבע כי הם באים בגדרה של "רשומה מוסדית" לפי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות"). מה גם, שבמקרה זה הדיווחים הממוחשבים נערכו על סמך דיווחים ידניים של המערער, שאושרו על ידו בחקירתו בחתימת ידו כאמור. בית הדין גם דחה את טענת המערער כי הוא לא ראה בדוחות הממוחשבים ראייה, וציין כי המערער לא העלה כל טענה במשך השנים כנגד אמיתות הדוחות הממוחשבים על פיהם שולמה משכורתו. על כל אלו ציין בית הדין כי גם בחקירתו בפניו אישר המערער שידוע לו שאין לדווח במקביל על שעות עבודה וביצוע עבודה פרטית והסברו לדיווחים החופפים היה כי הדבר נבע מבלבול, מחוסר הקפדה על רישום ביומן ומריבוי מטלות שהונחו לפתחו.

6.         באשר לאישום השני קבע בית הדין כי בארבע הזדמנויות שונות המערער עבר על ההוראות הרלוונטיות למזכיר וועדות רפואיות, בכך שעל אף שלא הגיע לעבודתו במטה בשל היותו בימי מחלה, חופשה או בחירה, הוא הגיע בשעות הערב לשמש מזכיר בוועדות הרפואיות, מבלי לקבל את אישור מנהל הסניף כנדרש בנהלים. בית הדין דחה את טענת המערער כי נהלים אלו אינם חלים על וועדות רפואיות הדנות בנפגעי עבודה אלא אך בוועדות הדנות בנכות כללית. כן דחה בית הדין את עדותו של מר דוד בהט, מזכיר ועדות רפואיות במל"ל ויו"ר ועד העובדים אשר התייצב לצדו של המערער והעיד כי הוראות הנוהל לא נמצאות בתודעת מזכירי הוועדות וכי המרכזים הגדולים בארץ לא פועלים על פיהן. בית הדין ציין כי לא נתן אמון בעדותו של מר בהט, הגדירה כמגמתית ומוגזמת ומצא חלק מדבריו כתמוהים. גם את הטענה כי הוראות הנוהל לא יושמו עם השנים דחה בית הדין מפני שהיא לא הוכחה, וגם לו הייתה מוכחת לא היה בכך כדי להכשיר את המעשה ולהוות הגנה למערער, שכן גם עבירה נפוצה, עבירה היא. גם הטענה כי בנוהל המדובר אין התייחסות לעובדי מטה ועל כן המערער, בהיותו עובד מטה לא היה כפוף למנהל הסניף ולא נדרש לאישורו, נדחתה על ידי בית הדין. אכן, המערער היה רשאי לשמש מזכיר ביום חופשה, אך הדבר היה כפוף לאישור הממונה עליו, ואישור שכזה לא נתבקש ולא ניתן. לעניין זה, קבע בית הדין, דין אחד ליום חופשה וליום בחירה. בית הדין מצא ,אפוא, את המערער אשם בביצוע העבירות שיוחסו לו, היינו, פגיעה במשמעת שירות המדינה; אי קיום המוטל עליו לפי נוהג, חוק, תקנה או הוראה כללית שניתנה לו כדין; התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה; והתנהגות בלתי הולמת במילוי תפקיד. 

7.         בגזר הדין, לאחר ששמע עדי אופי מטעם המערער ואת טיעוני הצדדים, עמד בית הדין על חומרת העבירות בהן הורשע המערער ועל נסיבותיו האישיות וגזר את עונשו, כאמור, לנזיפה חמורה, לפסילה מ"תפקידי שטח" למשך שנתיים, הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים, והפקעת מחצית משכורת קובעת אחת.  

טענות המערער

8.         בערעורו השיג המערער על קביעת בית הדין כי הוא הודה בחקירותיו בפני חוקר המשמעת במיוחס לו. לדבריו, הוא הוזהר על ידי החוקר באופן שגוי שהיה בו כדי להשפיע על התבטאויותיו בפני החוקר, וגרמה לו לפחד וחוסר הבנה. לדבריו, לא היה מקום להכשיר את האזהרה שנאמרה לו בנוסח " אין אתה רשאי לומר דבר, כל דבר שתאמר וירשם על ידי עלול לשמש כראייה..." במקום בנוסח " אינך חייב לומר דבר".

9.         המערער הוסיף כי בית הדין טעה בכך שהרשיעו באישום הראשון בו יוחסו לו יציאות מהמטה בלי החתמת כרטיס נוכחות כשלמעשה בכל המקרים שנזכרו באישום זה הוא הגיע לוועדות מ"השטח" או משהייתו בחופשה ולא ממשרדו. לדבריו, בית הדין הרשיעו על בסיס ראיות נסיבתיות שלא היה בהן כדי לעמוד בנטל השכנוע הנדרש לשם הרשעה, מה גם, שלא היה בהן כדי לשלול את קיומו של הסברו כי מדובר בדיווחים שנעשו בתמימות ומתוך טעות כתוצאה מעבודתו "בשטח" שדרשה דיווחים ידניים רבים המלווים מעצם טבעם בתקלות. מה גם, אפשרות זו נתמכה בעדותו של חוקר המשמעת מר אבי חושן. 

10.       הוא גם השיג על קביעת בית הדין כי פלטי המחשב על בסיסם הורשע הינם רשימה מוסדית כהגדרתה בפקודת הראיות, וטען כי לא ניתן היה להרשיעו על פיהם. מה גם שעורך רישום הנתונים במחשב לא העיד בבית הדין ולא הוכח כי המל"ל נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרשמותו, ולא הוכח דבר באשר לדרך איסוף הנתונים. בכך למעשה, לא התמלאו התנאים הנדרשים בפקודת הראיות לשם הכשרתה של רשומה מוסדית כראייה. על המשיבה היה להציג את דיווחיו הידניים מפני שרק הם יכולים היו לשמש כראייה על דיווחיו, ולא היה הצדקה לכך שבית הדין הטיל על המערער להמציא את הדיווחים הידניים אשר אמורים להיות מצויים בידי המשיבה.     

11.       באשר לאישום השני נטען כי המשיבה הטעתה את בית הדין כשכינתה את המטה כ"סניף" ובכך גרמה להרשעתו באישום השני חרף העובדה שההוראות עליהן מבוסס האישום אינן חלות על עובדי המטה כי אם על עובדי סניפים בלבד. כראייה לכך הצביע על דוא"ל שנשלח ביום 4.05.09 על ידי מזכיר המחלקה לנפגעי עבודה במל"ל מר אלי יצחקי לעובדי המל"ל הנושאים בתפקידים בוועדות הרפואיות (נ/7) שנועד להבהיר את הנהלים בדבר התנאים לשמש בתפקיד בוועדה רפואית בימים של היעדרות מהעבודה. מכאן, ביקש להסיק כי נהלים אלו לא היו ברורים קודם לכן. גם לא היה מקום להטיל ספק במהימנות עדותו של מר דוד בהט אשר תמכה בגרסת המערער כי הוראות הנוהל לא נמצאות בתודעת מזכירי הוועדות וכי המרכזים הגדולים בארץ לא פועלים על פיהן. מה גם שלא הובאה כל עדות סותרת בעניין זה. לדבריו, לא זו בלבד שלא היה מקום להרשיעו באישום השני, אלא שהיה צריך לציינו לשבח על התנהגותו ונכונותו להיענות לצרכי המל"ל ולהתייצב לתפקידו בוועדות הרפואיות חרף היותו ביום חופשה או מחלה.

12.       על כל אלו נטען כי המערער לא נחקר קודם להגשת התובענה על ביצוע עבירות בחמישה מועדים שצוינו במסגרת האישום הראשון ועל שלושה מועדים שהופיעו במסגרת האישום השני.  

13.       המערער גם ביקש לאפשר לו להגיש כראיה במסגרת הערעור, את ביטאון המל"ל "דיבור", ואשר בהחלטתו של בית הדין מיום 6.12.09 הוא סרב לאפשר את הגשתה. לדבריו, מתוך החוברת ניתן היה ללמוד על בחירת הצוות שפיתח והטמיע את מערכת הדיווח המקוונת שאוגדת בתוכה את דיווחי הנוכחות, אש"ל, נסיעות בתפקיד ועוד של עובדי המל"ל כצוות המצטיין של המשרד הראשי של המל"ל לשנת 2009. מהפרסום גם עלה וכמפורט בו כי "בשנה הראשונה להפעלת המערכת... התגלו מקרים בהם עובדים זכו לתשלומים שלא לפי הכללים". בדברים אלו היה, כך נטען, כדי לזכות את המערער, שכן עולה מהם כי מערכת המחשוב הייתה פגומה והדיווחים בה לא תאמו תמיד את המציאות. לדבריו, דבר קיומו של הביטאון נודע לו יום לאחר סיום הדיון האחרון בעניינו בבית הדין ולא היה מקום שלא לאפשר את הגשתה.

14.       באשר לגזר הדין טען המערער כי בית הדין החמיר עמו באופן קיצוני.

15.       בדיון שהתקיים ביום 12.04.11 שב ב"כ המערער על הטענות שהועלו בהודעת הערעור והוא הוסיף וטען כי בניהול הדיון בפני בית הדין נפלו מספר פגמים שפגעו בהגנתו של המערער. לדבריו, בית הדין למעשה הפך את נטל הראיה על המערער להוכיח את חפותו, ובין היתר איפשר למשיבה להביא ראיות לאחר סיום פרשת התביעה. כך, למשל, הוא הורה למר חושן להמציא את דוחות הוועדות בהן השתתף המערער, וזאת רק לאחר תחילת פרשת ההגנה. כך, למשל, הורה בית הדין למערער להגיש את תלושי השכר שלו לתקופה הרלוונטית לתובענה, כמו גם את העתקי דיווח הנוכחות שלו. וכך, למשל, התיר בית הדין לחקור את המערער חקירה נגדית נוספת לאחר השלמת פרשת הראיות כולה. מנגד, בית הדין סרב לבקשת המערער להגשת ביטאון המל"ל כראייה נוספת מטעמו, על אף שהיה בה כדי להוכיח את חפותו. לדבריו, הבסיס להרשעתו של המערער הוא, אפוא, רק הודאתו בפני חוקר המשמעת כשלאמיתו של דבר המערער מעולם לא הודה במיוחס לו.